לאחרונה קראתי חומרים של ד"ר צבי לניר המדבר על "עת התבונה", או "תקופת החיים החדשה", המאפשרת, לדבריו של לניר "להתחיל סבב חדש של חיים פעילים, נבונים ומספקים ולהרחיק את תקופת הזקנה הסיעודית.."
היום, במהלך אימון אישי של פורשת שעוד לא הגיעה לגיל הפרישה הרשמי, הקשבתי למילים שאמרה כמו:
"מה הטעם"..
או "גם ככה תכף הכל נגמר"
ו"הכל ארעי"…
לדבריה, אירועים בעברה וטעויות שעשתה, גורמים לה להימנע כיום מחידוש קשרי עבר,
מיצירת קשרים חדשים וממפגשים חברתיים. היא מתקשה להשמיע את קולה כדי להימנע מביקורת חיצונית, וחווה ביקורת עצמית גבוהה.
מצד שני,
היא לגמרי יודעת מה תעשה בפרישתה! סוג העיסוק הזה מייצר לה תוכן, משמעות, ערך, אקטיביות, פעילות וביטוי עצמי. לפי האור על פניה וההתלהבות בדיבורה, זה לגמרי זה עבורה!אז איפה הדיסוננס?
לפעמים, לקראת היציאה לפרישה, מזדחל פחד הנובע מתחושת עמימות וחוסר וודאות
ולפעמים, אנחנו מודעים לכוחות וליכולות שלנו, אבל אז מתעוררים וצפים פחדים
מהתנהגויות והרגלים שמקובעים בנו ולא משרתים אותנו יותר.
אצלה, מדובר בהרגלים הקשורים לשיח והתנהלות משפחתיים, לחיבור הזוגי ולהיבטים כלכליים:
כל עוד שגרת חייה מתקיימת לה, הם ממשיכים להתרחש.
אבל.. כשהשגרה המבורכת (?) מתחילה להיפרם, המודעות לאותם הרגלים מקובעים,
אלו שאולי פוגעים במי שאנחנו כיום מתעוררת, מעלה שאלות ותהיות ומייצרת בלבול.
איך משנים אותם? מחדשים או משכללים אותם ובונים שגרה חדשה?
ד"ר לניר קורא להרגלי העבר הללו "מכשול" שעוצר לנו את התנועה קדימה. מסכימה איתך!
יחד עם זאת, אם נהפוך את ה"נאחס" לנכס, נספר סיפור חדש לכל אחד מהמכשולים,
נוכל לבנות מיינדסט מתפתח, שיאפשר לנו לייצר תנועה, לראות את הפוטנציאל שבנו,
לצמוח ולבנות תקופת חיים חדשה, מיטיבה ומלאה.
עובדות על זה (:
איך אתם חוות את עצמכם? ב Fixed Mindset או ב Growth mindset?
Dr. Zvi Lanir
